Meguilah
Daf 26a
משנה: בַּפֶּסַח קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. בָּעֲצֶרֶת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֲרֵי מוֹת. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג׃
Traduction
A Pâques, on lit la section du Lévitique (Lv 22, 3), relative aux fêtes; à Pentecôte, la section des semaines (Dt 16, 9) et suiv.; au 1er jour du nouvel-an, le chap. du 7e mois (Lv 22, 23) et s; au grand-pardon, le ch. 16; au 1er jour de la fête des tentes, le chapitre des fêtes (ib. 23), et aux jours suivants de cette fête, les détails des sacrifices de ce jour (Nb 29).– (142)Suit un passage traduit (Berakhot 4, 1) (t, 1, pp. 77-79)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' בפסח קורין בפ' מועדות שבתורת כהנים. שור או כשב או עז. והאידנא נהוג עלמא למקרי משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא וזהו סימן על ח' ימים שבגולה. בראשון משכו וקחו לכם בשני שור או כשב בשלישי קדש לי כל בכור ברביעי אם כסף תלוה בחמישי פסל לך בששי ויעשו בני ישראל את הפסח האמור במדבר בשביעי בשלח פרעה ושירת הים שאמרו בני ישראל באותו יום באחרון של פסח כל הבכור. ומפטירין ביום ראשון בפסח גלגל ובשני פסח יאשיהו ובי''ט האחרון וידבר דוד ולמחר עוד היום בנוב לעמוד:
בעצרת שבעה שבועות וכו'. והאידנא ביום הראשון בחדש השלישי ומפטיר במרכבה וביום השני שבעה שבועות ומפטיר בחבקוק:
בראש השנה וכו'. והאידנא בראשון וה' פקד את שרה ומפטיר בחנה שגם היא נפקדה בר''ה וביום שני העקידה ומפטיר הבן יקיר לי אפרים וביה''כ באחרי מות ומפטיר כה אמר ה' רם ונשא דכתיב ביה ענין תשובה ותענית וכתיב ביה לקדוש ה' מכובד ודרשינן זה יה''כ. ובמנחה בפ' עריות ומפטיר ביונה שבו ענין תשובה וצעקה ובי''ט הראשון של חג וכן בשני לדידן בפ' מועדות שבת''כ שור או כשב ומפטיר בראשון הנה יום בא לה' מפני שכתוב בו לחוג את חג הסוכות ובשני למפטיר ויקהלו אל המלך שלמה לפי שאותה אסיפה היתה בחג:
ובשאר כל ימות החג קורין בקרבנות החג. וביום השני וכו' ובי''ט האחרון כל הבכור ומפטיר ויהי ככלות שלמה ולמחר קורין וזאת הברכה ומפטיר ויהי אחרי מות משה. ובשבת שחל להיות בחול המועד בין בפסח ובין בסוכות קורין פרשת ראה אתה אומר אלי ומפטיר בפסח העצמות היבישות ובסוכות ביום בא גוג שכן מסורת בידינו דתחיית המתים עתידה להיות בפסח ומלחמות גוג ומגוג בסוכות:
הלכה: וּבָעֲצֶרֶת שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֔י. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. וַֽי֨י פָּקַ֥ד אֶת שָׂרָ֖ה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֲרֵי מוֹת. וּבְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג קוֹרִין בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג קוֹרִין בְּקָרְבְּנוֹת הֶחָג׃ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. לְלַמְּדָךְ שֶׁאֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד אֶלָּא עַל הַקָּרְבָּנוֹת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' ובעצרת שבעה שבועות אית תניי תני בחדש השלישי וכו'. כדנהיגינן האידנא:
שאין העולם עומד אלא על הקרבנות. ולפיכך קורין וחוזרין ושונין למחר מה שקראו אתמול כסדר כל ימות החג:
יִרְמְיָה סַפְרָא שָׁאַל לְרַב יִרְמְיָה. רֹאשׁ חוֹדֶשׁ שְׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת בַּמֶּה קוֹרִין. אָמַר לֵיהּ. קוֹרִין בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. לַכֹּל מַפְסִיקִין. 26a לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לַחֲנוּכָּה וּלְפוּרִים.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ירמיה ספרא וכו'. גרסי' להא בפרק תפלת השחר ולעיל בתענית בפ''ד בהלכה א' וכן להא דיצחק סחורה עד סוף הלכה וע''ש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיֵרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים׃ וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. וָֽאָשִׂ֤ים דְּבָרַיי בְּפִ֔יךָ. זֶה תַלְמוּד תּוֹרָה. וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּיסִּיתִיךָ. זוֹ גְמִילּוּת חֲסָדִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילּוּת חֲסָדִים זוֹכֶה לֵישֵׁב בְּצִילּוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָדָא הִיא דִכְתִיב מַה יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱ֫לֹהִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן׃ לִנְטוֹעַ שָׁמַ֨יִם֙ וְלִיסוֹד אָ֔רֶץ. אֵילּוּ הַקָּרְבָּנוֹת. וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי אָֽתָּה׃. אָמַר רִבִּי חִינְנָא בַּר פָּפָּא. חִיזַּרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלָא מָצָאנוּ שֶׁנִּקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל צִיּוֹן אֶלָּא זֶה. וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי אָֽתָּה׃ תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד. עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם. וּשְׁלָשְׁתָּן דָּבָר אֶחָד הֵן. נַעֲשֶׂה הַדִּין נַעֲשֶׂה אֱמֶת. נַעֲשֶׂה אֱמֶת נַעֲשֶׂה הַשָּׁלוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד. אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם׃
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ק דאבות וגרסי' לכל הא עד סוף הלכה לעיל בפ''ד דתענית בסוף הלכה ב' וע''ש:
יִצְחָק סְחוֹרָה שָׁאַל לְרִבִּי יִצְחָק. רֹאשׁ חוֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחֲנוּכָּה בַּמֶּה קוֹרִין. אָמַר לֵיהּ. קוֹרִין שְׁלֹשָׁה בְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ וְאֶחָד בַּחֲנוּכָּה. רִבִּי פִינְחָס רִבִּי סִימוֹן וְרִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא מַטֵּי בָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אֶבְדַּוּמָא דְחֵיפָה. קוֹרִין שְׁלֹשָׁה בַּחֲנוּכָּה וְאֶחָד בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. לְהוֹדִיעָךְ שֶׁלֹּא בָא הָֽרְבִיעִי אֶלָּא מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. בַּר שֶׁילֶמְיָה סַפְרָא שָׂאַל לְרִבִּי מָנָא. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ שֶׁלְחֲנוּכָּה לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. וְלָא שִׁבְעָה קְּרוּיִין אִינּוּן. אִית לָךְ מֵימַר שֶׁלֹּא בָא הָֽרְבִיעִי אֶלָּא מַחְמַת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. וְהָדָא שְׁאִילְתֵּיהּ דְּסַפָּר.
Traduction
Meguilah
Daf 26b
משנה: 26b בַּחֲנוּכּה בַּנְּשִׂיאִים. בַּפּוּרִים וַיָּבֹא עֲמָלֵק. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם. בַּמַּעֲמָדוֹת בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בַּתַּעֲנִיּוֹת בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כּוּלָּן. בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין כְּסִדְרָן וְאֵינוֹ עוֹלָה לָהֶן מִן הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ׃
Traduction
. A la fête de Hanuka (des Macchabées), on lira le chapitre des chefs (Nb 7, 1); à Purim, la section Amalek vint (Ex 17, 8-17); aux néoménies, les versets et au commencement de vos mois (Nb 28, 11-15); les sections hebdomadaires des simples Israélites (n’allant pas au Temple) lisent le chapitre de la création (Gn 1, 1); aux jours de jeûne, les chap. des bénédictions et malédictions (Lv 26, 1); au milieu de la lecture des malédictions, on ne s’interrompra pas, et elles seront lues par une seule personne; le lundi et le jeudi, ainsi que le samedi à vêpres, on lira comme d’ordinaire (le commencement de la péricope hebdomadaire), sans tenir compte des interruptions qui ont eu lieu le samedi pour une cause particulière; car il est dit (ib. 23, 44): Moïse énonça les fêtes de l’Eternel aux enfants d’Israël; il insiste sur cette attribution, afin d’indiquer que c’est un devoir religieux pour chacun de lire officiellement la section des diverses fêtes en leur temps.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בחנוכ' בנשיאים. דהוי נמי חנוכת המזבח. ויש במדרש פסיקתא שמלאכת המשכן לשלמה בכ''ה בכסליו. וכן בבית שני כשגברו החשמונאים על היונים ונצחום ובאו וטהרו את המזבח היתה חנוכת המזבח בכ''ה בכסליו:
בפורים ויבא עמלק. לפי שהמן היה מזרע עמלק ואע''ג שאין בה אלא ט' פסוקים וקי''ל שאין פוחתין מעשרה פסוקים לקרות בתורה היכא דסליק עניינא שאני:
במעמדות במעשה בראשית. שבשביל הקרבנות נתקיימו שמים וארץ וסדר קריאתן מפורש לעיל בפ''ד דתענית:
בתעניות. שגוזרין הצבור מפני הצרות כגון בצורת ודבר וכיוצא בהן קורין ברכות וקללות אם בחקתי תלכו וגו' והקללות להודיע שעל עסקי החטא באה פורעניות לעולם ויחזרו בתשובה וינצלו מצרתם. והאידנא נהגו ע''פ מסכת סופרים לקרות ויחל:
אין מפסיקין בקללות. דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו ואלו היה מפסיק נראה שהוא קץ בתוכחה. א''נ לפי שהיה צריך האחר לברך כדנהגינין האידנא שכל אחד ואחד מברך לפניה ולאחריה ואין מברכין על הפורעניות אותה ברכה של התורה. אלא היכי עביד כשבא לקרות הקללות מתחיל בפסוקים שלפניהם ומסיים באותן של אחריהן:
קורין כסדרן. בסדר פרשה של אותו שבוע:
ואין עולין להן מן החשבון. דכשיגיע שבת חוזרין וקורין מה שקראו בשני ובחמישי ובשבת במנחה:
שנאמר וידבר משה. את מועדי ה' אל בני ישראל. והלא כל המצות כולן אמרן משה לישראל ולמה הוצרך ליכתב כאן וידבר משה אלא ללמד שמצותן שיהו קורין בכל אחד ואחד מהמועדות מענין אותו המועד בזמנו:
הלכה: אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר גַּמְדָּא. אַל תָּקוֹץ בְּתֽוֹכַחְתּֽוֹ. אַל תַּעֲשֵׂם קוֹצִים קוֹצִים. אָמַר רִבִּי לֵוִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֵינוֹ בְדִין שֶׁיְּהוּ בָנַיי מִתְקַלְלִים וַאֲנֵי מִתְבָּרֵךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא מִטַּעַם הַזֶּה. אֶלָּא זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא פוֹתֵחַ בְּדָבָר טוֹב וְחוֹתֵם בְּדָבָר טוֹב. לֵוִי בַּר פָּאטִי שָׁאַל לְרַב חוּנָה. אִילֵּין אָרוּרַייָא מָהוּ דִּיקְרִינוֹן חַד וִיבָרֵךְ לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן. אָמַר לֵיהּ. אֵין לָךְ טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אֶלָּא קְלָלוֹת שְׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּקְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֶה תוֹרָה. רִבִּי יוֹנָתָן סַפְרָא דְגוּפְתָּא נְחַת לְהָכָא. חֲמָא לְבַר אָבוּנָא סַפְרָא קָרֵי שִׁירַת הַבְּאֵר וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ. וְעָֽבְדִין כֵּן. אֲמַר לֵיהּ. וַאֲדַיִין אַתְּ לְזוֹ. כָּל הַשִּׁירוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן. אִישְׁתָּאָלַת לְרִבִּי סִימוֹן. אֲמַר לוֹן רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין לָךְ טָעוּן בְּרָכָה לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אֶלָּא שִׁירַת הַיָּם וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּקְלָלוֹת [שְׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וּקְלָלוֹת] שֶׁבְּמִשְׁנֶה תוֹרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתּתִּי. נִרְאִין דְּבָרִים בָּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. תּוֹמַנְתֵּי פְסוּקַיָּא אֲחַרַיָיא דְמִשְׁנֶה תוֹרָה טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶן. בְּלֹא כָךְ אֵין הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. לָכֵן צְרִיכָה. רֹאשׁ חוֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת.
Traduction
''On ne devra pas s’interrompre au milieu de la lecture des malédictions,'' est-il dit. C’est conforme, dit R. Hiya b. Gamda (143)Soferim ch. 12., à ce verset (Pr 3, 11): ne méprise pas ses remontrances, et ce serait un signe de mépris de les énoncer par fragments. Selon R. Levi, la Providence ne trouverait pas juste que ses enfants soient exclusivement maudits (sans rémission), tandis qu’on la bénit. Ce n’est pas là le motif, dit R. Aboun, mais celui qui se trouve à l’estrade pour la lecture officielle de la Loi devra commencer par un fait favorable (de bénédiction) et terminer de même. Levi b. Pasti demanda à R. Houna: est-ce que la série de malédictions énoncées comme pénalités (Dt 27, 15-26) doit être lue par une seule et même personne, qui fera les bénédictions d’usage avant et après la lecture? —Non, répondit-il, ces bénédictions ne sont exigibles (constituant le chapitre d’une seule personne appelée à la Loi) que pour les malédictions contenues au Lévitique (Lv 26) et dans le Deutéronome (Dt 28). R. Jonathan, maître d’école à Gofta, s’étant rendu en Palestine, dit que le maître d’école Mar-Abouna, en lisant le Cantique du puits (Nb 21, 17-20), récitait la bénédiction antérieure et postérieure (comme pour un chapitre distinct). Mais, demanda R. Jonathan, y a-t-il lieu de procéder ainsi? Certes, lui répondit R. Abouna, tu ne peux ignorer que, pour les chants, on doit réciter les 2 bénédictions antérieure et postérieure (comme à un chapitre isolé). On consulta à ce sujet R. Simon, qui répondit au nom de R. Josué b. Levy: ces bénédictions (isolément) sont seulement exigibles pour le cantique de la mer rouge (Ex 15), les dix commandements (ib. 20), les malédictions du Lévitique (Lv 26) et celles du Deutéronome (Dt 28). —Je ne l’ai pas entendu dire, observe R. Abahou, mais cet avis paraît justifié pour les dix commandements (en raison de leur gravité). R. Yossa b. R. Aboun dit: les 8 derniers versets du Deutéronome exigent en raison de leur importance lesdites bénédictions antérieures et postérieures. Est-ce que, sans cette particularité, celui qui commence une lecture dans le Pentateuque, comme celui qui l’achève, ne doit pas réciter les bénédictions d’avant et d’après? Il a fallu le dire pour le cas où la néoménie survient un samedi (et en raison de la lecture supplémentaire pour la néoménie, on aurait cru devoir dire la bénédiction finale après cette dernière lecture).
Pnei Moshe non traduit
גמ' קוצים קוצים. פיסקי פיסקי שנראה שהוא קץ בהן ואינו רוצה לקרות כולן:
לא מטעם הזה אלא זה שהוא עומד וכו'. ואם יהא מפסיק בתוכן יהיה חתימתו של זה ופתיחתו שלזה שלא בדבר טוב:
אילין ארורייה. הקללות מהו שזה הקוראן והוא אחד דוקא כדתנן ואם צריך הוא לברך לפניהן ולאחריהן וא''ל אין לך טעון וכו' לפרשה בפני עצמה אלא אלו הקללות שבת''כ ושבמשנה תורה ולפי שבימיהם לא היו נוהגין להיות כל אחד ואחד מברך לפניה ולאחריה אלא זה שהוא פותח בסדר הפרשה כולה היה מברך לפניה וזה שהוא חותם היה מברך לאחריה והיינו דקאמר אין לך טעון וכו' שלאלו תקנו ברכה לפניהן ולאחריהן ופותחין בדבר טוב ומסיימין בדבר טוב והברכות תיקנו להיכירא שהן בפני עצמן:
ועבדין כן. אם עושין כן לברך על פרשה בפני עצמה לפניה ולאחריה וא''ל ועדיין את מסופק לזו כל השירות וכו' להיכירא שהן ענין בפני עצמן:
אני לא שמעתי. מזה אבל נראין הדברים בעשרת הדברות שיטענו ברכה לפניהן ולאחריהן בפני עצמן שבהן נתפרסם מתן תורה:
תומנתי פסוקי אחרייא. שמנה פסוקים אחרונים שבמשנה תורה מן וימת שם משה וגו' טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן:
ופריך וכי בלא כך אין הפותח והחותם וכו'. והרי אלו הפסוקים חתימת כל הפרשה הן ולמה הוצרך לומר ולאחריהן:
לכן צריכה ר''ח שחל להיות בשבת. לא נצרכה אלא לכך שאם אירע חתימת התורה בשבת ראש חודש והאידנא לא משכחת לה אלא בימים הקדמונים בא''י כדאמרינן בבבלי פרקין דף כ''ט בבני מערבא דמסקי לאורייתא בתלת שנין ושפיר משכחת לה שמסיימין התורה באיזו שבת ר''ח והאחרון הוא קורא בשל ר''ח וכך היה בימיהם לא כמו דנהגינין האידנא שהמפטיר קורא בשל ר''ח והשתא קמ''ל דאע''פ שזה הקורא בהשמונה פסוקים האחרונים שבתורה אינו החותם בעניינו של יום שהרי זה של אחריו קורא בשל ר''ח וחותם אפ''ה אותן השמונה פסוקים טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן בפני עצמן ומפני שהן כענין בפ''ע אי למ''ד יהושע כתבן ואי למ''ד משה כתבן ובשינוי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source